שאול

January 26, 2016

 

 

רגעים מרגשים בחיים קורים די מעט. כשהם קורים – הם מצליחים לזעזע אצלי משהו קטן, לגרום לי לחייך, ויותר מכך- להאמין. 

אני רוצה לספר לכם על אחד מהם. רגע נדיר בזמן. היום בו פגשתי את שאול.

 אני לא יודעת למה הוא נתפס לי בראש בשם 'שאול'. מהפעם הראשונה בו פניתי אליו בטלפון הנייד, בשעה שחיפשתי את הגלריה שלו במרתף, כבר קראתי לו 'שאול'. הוא תיקן אותי, כמובן, והתנצלתי יפה, טענתי שאני לא יודעת מאיפה בא לי ה'שאול' הזה. אבל גם כשהגעתי הביתה, מנסה לחשוב על שם מתאים לסיפור הזה, חשבתי על "היום בו הכרתי את 'שאול'.

אז תסלח לי אהוד, בשבילי- כנראה תישאר שאול. לפחות בינתיים. לפחות עד שאכיר אותך טוב יותר.

אז שאול הוא בחור צנום, כהה עור, בן 44. מחכה לאהבה.

ושאול הצליח להראות לי שיש עולם אחר, שם מתחת.

כמעט כמו הגלריה שלו, שנמצאת עמוק מתחת לאדמה, הוא מייצג את כל הרבדים החברתיים שאנשים באזור הזה דוחפים בדרך-כלל לאותו מקום: עמוק מתחת לאדמה.

שאול לא נוסע בג'יפ מפואר. בזה אני די בטוחה. אבל האנשים של למעלה, רוב אלה שמדחיקים אל מתחת, מתהדרים באחד כזה. "בשביל השכנים", כמו ששאול אומר.

כשנכנסתי לגלריה של שאול התנגנו ברקע צלילים נעימים שבקעו מפטפון ישן. נעימה שנשמעה כמו מוסיקה ליטורגית, כזו שמושמעת בכנסיות.. מאוחר יותר הציג בפני שאול עטיפת תקליט של באך.

חלל קסום מלא אמנות, אוספים, עתיקות, חפצים שאנשים השאירו שם במקום לזרוק, תרומות, עבודות יד, מיני מינים של דברים.

שאול הזמין אותי לקפה, וישב לספר לי על העבודות שהוא עושה עם "ילדי הרחוב", כך הוא קורא להם. כאלה שמזלם לא שפר עליהם להיוולד למשפחה מבוססת, חריגים בסביבתם העשירה, מסוגרים, "ילדי מרתף" למיניהם.. שכל ביתם נראה בדיוק כמו המרתף של שאול, אך בלי האהבה. במרתף של שאול יש הרבה אהבה. זה מורגש באוויר. אי אפשר להיכנס לשם ולא לצאת עם ערך מוסף. כל המשך היום שלך נראה אחר לגמרי לאחר שיצאת משם. כי אתה פתאום מבין שיש, מתחת לכל השפע הזה המוצג בחוץ, באחת הערים היותר עשירות ואיכותיות בארץ, גם עולם קצת אחר, כזה שפחות מנסה לעשות רושם, ויותר מנסה לעזור, לעודד, ליצור ולייצר, לשקם, והכי חשוב – לתת. 

יצאתי משם עם קערה. שאול קיבל אותה במתנה ממישהי שאינו מכיר. גם אותי הוא הכיר רק חצי שעה לפני כן, וכבר העביר אלי את המתנה. הוא טען שבעבור הנתינה הוא בטוח יקבל משהו הרבה יותר שווה.

אי אפשר שלא להתאהב ברעיון.

 

ליד אחד מקירות הגלריה עמדה שידה קטנה ומקסימה. כשהבעתי בה עניין – סיפר לי שאול שהם הרכיבו אותה מחלקי עץ ישנים. "שידה כזאת יכולה להימכר באלפי שקלים", אמרתי לו  ברגע של מציאות בורגנית.

"אני מוכר אותה בשלוש מאות, ענה לי שאול. "זה לא בשביל להרוויח. זה בשביל הילדים..."

 

וכך, המשכתי לי בחיי.

 

תודה לך, אהוד, על יום מיוחד: היום בו הכרתי את שאול.

 

Please reload

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

  • b-facebook
  • Twitter Round
  • Instagram Black Round
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now